חמש עשרה דקות

אירוח בתכנית "בוקר חם" (תוכלו לראות אותי כאן  ב-1:07:45)

חמש עשרה דקות 
חלילים וכינורות 
בסך הכל רוצה להיות 
אחת שיזכרו 
תני חיוך נוצץ 
סוף בלון להתפוצץ 
לא כדאי להתאמץ 
בכל מקרה 

מתוך "חמש עשרה דקות" / אסף אמדורסקי

"אם יש משהו ספציפי שאת רוצה, מקום שתרצי שיפרסם את העבודה שלך, תגידי לי וננסה. מה כבר יש לנו להפסיד?"

כך אמרה אפרת ואני בלעתי את הרוק ונשמתי עמוק. 

אחרי מספר שבועות כתבתי לה הודעת וואטצאפ:

"תראי, אם אנחנו בקטע של פנטזיות וחלומות והגשמות וכאלה אז זה מה שאני הכי רוצה."

ונקבתי בשמה של העיתונאית הספציפית בעיתון הספציפי שהיו באותה העת פסגת שאיפותיי.

פעימות ליבי הואצו והלמו בפרעות כשלחצתי על כפתור השליחה.
ואז התחילו המחשבות להתרוצץ:

"יאללה, עכשיו זה באוויר, אמרת מה שאת רוצה, הכי רוצה, ושלחת הלאה."

כמובן שדקות ספורות לאחר מכן מתחילות לנקר הספקות:

"תגידי, את נורמלית?" שואלת אני את עצמי וסומק עולה בלחיי. "את מבינה שאת עכשיו סיפרת לעולם מה את חושבת שאת שווה? ועוד איזה שווה...או הו!!! הלכת על הכי גבוה ורחוק, בלי להתבייש, בלי למצמץ אפילו. את קולטת?"

אז אני עונה לעצמי:

"קולטת קולטת. שנייה, תני לנשום. אז מה אם אמרתי? אז מה אם כיוונתי להכי גבוה והכי רחוק שאפשר לדמיין? הרי בפנטזיות עסקינן. בהגשמת חלומות."

השבועות חולפים ואני אט אט נחשפת בתקשורת.
אפרת מחוללת את קסמיה והנה מופיעה לה ידיעה בעיתון, ואז עוד אחת, ועוד אחת (!) ואירוח בתחנת רדיו, ובעוד אחת. ועוד אחת. ואפילו תכנית בוקר! בטלוויזיה! לא פחות ולא יותר! 

אני נישאת על גלי התהילה, לומדת לעמוד באור הזרקורים ואפילו ליהנות,  אך הפנטזיה הגדולה טרם התגשמה.
ואפרת מתקשרת ואומרת:

"תשמעי, דיברתי איתה, ניסיתי. באמת שניסיתי. אבל היא לא מתעסקת בנושאים האלה וזה לא ילך הפעם."

חץ בלב. אני עוד מנסה לנהל משא ומתן:

"אבל היא מבינה על מה מדובר? מה מהות הפרויקט? כמה שזה נפלא, חדשני ומרגש?!"

ואפרת מהנהנת מצדו השני של הטלפון, מבינה.

והנה, אנו בימינו אנו, ממש כאן ועכשיו.

אני מרגישה ששלב החשיפה התקשורתית הגיע לשיאו וחלף ואם להודות ביני לבין עצמי, קצת רווח לי (אל תגלו לאפרת ;))

אני מוכנה לומר שהגעתי לאן שהגעתי באופן מכובד ומכבד, מבלי להצהיב את היצירה שלי או אותי.

ואני גאה ומרגישה שלמדתי שיעור בחשיפה, בהתמודדות עם פחדים וחוסר ביטחון, ובצניעות. 

כן, גם בצניעות.

כי טוב לשאוף לגבהים, וגם לבטא זאת ממש במילים, בקול. לא רק עמוק בפנים.

וטוב גם להבין שכל דבר יגיעו בעתו. או שלא יגיע בכלל. 

וזה בסדר גמור. אני שמחה על ההתנסות הזו, על החוויה. 

באמת שהחכמתי ונהניתי (כמעט) מכל רגע. מהרגע שהמיקרופון נדלק ועד שכבה. וגם לפני ואחרי.

ולעת עתה הספיק לי. השתזפתי די והותר באור הזרקורים.

עכשיו אני מוכנה 

אני מוכנה

מוכנה

לחזור ליצירה שלי, לעשייה שלי, למה שמזין אותי וממלא אותי בשמחה ומשמעות.

***

בשבוע שעבר הזמינה אותי עדי הלמן, אישה וצלמת שאני מאד אוהבת ומעריכה, 

לספר על פרויקט הצילום שלי "חשופה / exposed" בסדנה נהדרת לצלמות שהיא הגתה ויצרה.

ישבתי מול צלמות מוכשרות ומקסימות, סיפרתי והתרגשתי שוב יחד איתן.

וכמו תמיד, מיד אחרי שאני פוגשת את עדי, נפתחו לי כל הצ'אקרות !!!

אז באוטו, בדרך הביתה,  ריחפתי על המחשבות והגיתי רעיון לסדנה שמרגשת אותי בטירוף!

כן, כן, סדנה!!!

ומה נעשה שם?

ובכן...שורו, הביטו, וראו!

ותודה לירדן גלילי האלופה שעיצבה את ההזמנה היפהפייה הזו

נייר / רגיש 

סדנה חווייתית בעקבות פרויקט הצילום "חשופה / exposed"

ניפגש ב- 26/6/2017

בקיבוץ ברקאי בשעות 10:30-13:30

בסטודיו המופלא "אמנות בקשיבות"

נתכנס, ננשנש, נשתה כוס קפה (או תה. או גם וגם)

נכיר יחד את פרויקט צילום הנשים "חשופה" שפיתחתי בהנאה ובסקרנות רבה בשנים האחרונות.

נשוחח ונעמיק בתובנות שעולות מתוכו ונתנסה בטכניקות מעולם הצילום הרגשי.

עלות המפגש לנרשמות עד ה- 12/6/2017 תהיה

220 ש"ח במקום 280 ש"ח

*הסדנה הנה אינטימית ומיועדת לעד 10 נרשמות.

*כל משתתפת תקבל את ספר הצילום "חשופה" במתנה לחקירה, עבודה והתבוננות פנימית.

אני שמחה ומתרגשת לקראתכן! 

לפרטים ולהרשמה לחצו כאן

*קוד קופון להנחת הרשמה מוקדמת : נייררגיש

מצפה מאד להיפגש :)

***

וכאן למטה אני מצרפת תמונה של תערוכה מקסימה, קטנה, צנועה ונעימה 

שתלויה כעת באוניברסיטת תל אביב ומתאימה בדיוק למידותיי. 

לעת עתה, כאן ועכשיו.

מוזמנות ומוזמנים לבקר!

צילומים שלי שתלויים כעת בתערוכה יפה, נעימה וצנועה באוניברסיטת תל אביב

***

לפרטים ולהרשמה לסדנה לחצו כאן

נתראה!