האגו הזה

האגו הזה. 

מה עושים איתו?
מה עושים בו?

את קמה בבוקר. הוא שם.
את שוטפת פנים. הוא שם.
את מחבקת את ילדייך. הוא שם.
את נושמת. הוא שם.

הוא לא מרפה.
הקללה שלי. הברכה שלי.

אז אסדר את הבית.
 אחזיר את הצעצועים למקומם, אמתח את השמיכות, אטאטא את פירורי עוגיות הבוקר מהרצפה.
אז אשטוף כלים.
 אקרצף במרץ סיר אחר סיר. מגע הפלדה בין אצבעותיי, הצליל המרעיד שבוקע כשאחד נוחת באלימות אל הרצפה.
אשטוף את חטאיי. אשטוף את האגו הזה שלי שאינו מרפה. 

רוצה להיות הדבר הבא.
שם דבר.
ששמי ילך לפניי. 

רוצה להיות נזיר בודהיסטי.
ברגליים יחפות, בפיסת בד כתומה שתעטוף את הגוף.

רוצה לא לרצות. 

רוצה להפסיק להשוות. 

רוצה להפסיק לפחד 

שבקרוב אפסיד במשחק הכיסאות הזה.
שכיסא המלכה שיועד לי, שישבתי בו לרגע, יישמט תחת ישבני.

ואני אנחת באלימות אל הרצפה. 

תן לי צניעות. תן לי צניעות.
אני דוהרת על רכבת הרים פסיכית
בין מגלומניה לענווה.

אני אלוהים.
אני גרגר חול.

תן לי שקט. תן לי לתת לעצמי שקט.

קח ממני את האגו הזה.

עכשיו תחזיר לי אותו. בכמויות מדודות.
 שלא יציף כל כך. 

שלא יעלה על גדותיו, 

שלא אטבע תחתיו.