התחלות

כשאני כותבת על התחלות, אני דווקא מתחילה מהסוף. 
בשבוע שעבר צילמתי אישה בת 102(!)
איך הגעתי אליה? עוד אפרט בהמשך. 

אנחנו הרי מתחילות מהסוף, לא?

שאלתי אותה מהו הסוד לאריכות ימים. 
היא חשבה כמה רגעים וענתה: "תמיד היה לי מעניין". 
עכשיו נחזור להתחלה. תחילת המסע שלי. 
בעצם דבר הוביל לדבר, וב"טעות" הגעתי להחלטה שעליי לצאת למסע.

ובכן, רוצות שאגלה לכן סוד? 
אין "טעויות" בחיים. 
יש הזדמנויות. ובשפע, במיוחד ברגעי השפל, לפחות כך קרה לי. 
המסע שלי לצילום נשים החל בחודשי קיץ 2014 הלוהטים והסוערים.

בשיא המלחמה בדרום, 
עם גבר במילואים וילד בבית ותחושה הולכת ומתעצמת של מחנק ופחד ודאגה. 
חיפשתי את השפיות, את העוגן.

כך הגעתי לצלם אישה בביתה 
ואחריה עוד אישה ועוד אחת, 
ומפה לשם כבר לכדתי בעדשת מצלמתי 
כארבעים נשים במהלך ששת החודשים האחרונים. 
ההיכרות עם הנשים הללו 
גרמה לי בעיקר להבין שאני לא לבד בעולם, 
ולמרות העושר והגיוון העצום יש לנו די הרבה תכונות משותפות. 
זה הרגיע אותי. 
הרגיע אותי שלא רק בראשי חולפות לפעמים מין מחשבות כאלה, 
נו...אתן מכירות את המחשבות האלה... 
הרגיע אותי שבסוף היום כולנו, 
לא חשוב מאילו דת, גיל או לאום, 
כולנו מייחלות לבריאות לנו ולאהובינו ולשלווה 
ואם אפשר גם להנאה מהדרך. 
הרגיע אותי שלכולנו יש שדים בארון, 
שאף אחת לא מושלמת.

בקיצור, נרגעתי.

כעת נחזור לסוף. 
האישה בת 102 השנים דיברה על עניין בחיים. 
ואני... נרגעתי. 
כי התחלות, ועכשיו אנחנו חוזרות להתחלה (או בעצם לסוף?), 
התחלות קיימות כדי שיהיה עניין בחיים. 
גם התחלות קשות שדורשות זמן לעכל ולהתרגל וגם התחלות חלקות ונוחות, 
כל ההתחלות מטרתן להקפיץ ולהרעיד קצת את הלב בהתרגשות.

במהלך חיי הלא-ארוכים במיוחד 
התחלתי הרבה התחלות. 
אף אחת מהן לא הגיעה לסיום, 
אלא התפתחה להתחלה חדשה ומסקרנת 
(ולעיתים גם כואבת).

אני ממשיכה במסע ובטוחה שיוביל אותי לעוד ועוד התחלות מסעירות ומרתקות. 
מאחלת לכולנו עוד המון התחלות שימלאו את חיינו בעניין.

אם בא לכן לראות קצת על מה אני מדברת, 

אתן מוזמנות להציץ באתר שהקמתי במיוחד עבור פרויקט צילום הנשים שלי

ואם נשאר לכן טעם של עוד יש גם את הבלוג שלי שעמוס בהתחלות.