יוצאת אל האור

שלום

מזמן לא הייתי

עכשיו חוזרת

לגיחה קלה

בתקווה שבקרוב תשוב הפעילות כאן כפי שהייתה בימים ימימה. 

בינתיים זו רק הבלחה

קפיצה קטנה כדי להרגיש שוב קצת את המים, אם הם עדיין רטובים.

שקט כאן לאחרונה. וזה בד"כ מעיד על משהו, לא כך?

אז כן, דברים קורים, המון המון דברים, מפל של מים שוצפים וגועשים.

אני יושבת למרגלותיו וגומעת את הנתזים הרעננים בצמא ובהנאה גדולה.

עשייה, עשייה, עשייה

בהמון חזיתות.

שביל שמתפצל לעוד שביל שמתפצל לעוד שביל

כולם מוליכים אל תגליות ותובנות מרגשות ומעירות עיניים.

וגם מאירות עיניים.

וגם האור שבעיניים.

אני הולכת בשבילים כשעיניי מוארות.

כבר יותר משנה וחצי מצלמת, מביטה, מחפשת את האור.

והוא מבצבץ בין הסדקים ודוחף ולוחץ החוצה ואני בדרכי לטבול, לצוף, לשחות באגם מוצף אור. 

עוד מעט הוא כאן, אני כבר מרגישה.

עוד מעט אני יוצאת.

אל האור.

ובכן, הגיע הזמן שאספר לכם,

כן, עכשיו הזמן הנכון.

בחודשים האחרונים אני עובדת על ספר
(כן, כן! ספר!!!)
שיאגד, יחבק ויציג את כל 

פרויקט הצילומים שלי "חשופה".

הספר יספר את סיפוריהן של הנשים שפגשתי בדרך. וגם את הסיפור שלי.

הן - אני. אני - הן.

דרכינו הצטלבו, התערבבו, השתלבו.

אז זה ייקח קצת זמן, וצריך עוד להתאזר בסבלנות, 

אבל הנה, הוא כבר מתחיל את צעדיו המהוססים על השבילים המתפצלים.

בקרוב יהיו כפות רגליו יציבות על הקרקע והוא יכבוש לבבות כפי שכבש את ליבי.

הספר שלי.

אני מקווה. אני חולמת.

בינתיים אני משאירה אתכם להכיר את ליהי, 

אישה שהיא אור, שמלווה חיים ומביאה חיים.

היא קצה הדרך עד כה וממנה השביל עוד מתפתל הלאה.

 

 

עוד תמונות של ליהי וילדיה המקסימים
כאן