זיכרון
כתה י"א
בית הספר מקיף ז' בבאר שבע
יום ראשון ללימודים.
אני חדשה.
ילדה מחולות הקיבוץ שעברה לגור בבירת הנגב.
לא מכירה אף אחד אבל משום מה, מיד, מרגישה בבית.
עוד ייווצרו כאן זיכרונות, חוויות של התבגרות, אהבה.
ועוד זיכרון
הגר.
אני זוכרת אותה. בהפסקה, בין השיעורים, ולפעמים גם על חשבון השיעורים.
עם עיני חתולה וסיגריה בקצה האצבעות הארוכות וטבעות עשן שמתעופפות באוויר.
עם פיסת נייר ועט ודמויות שמופיעות. מאין הן באות?
עם חיוך יפה.
קצת ציני, קצת מריר, הרבה אוהב.
וצחוק שמתגלגל במסדרונות האפורים, במחששה, בטיולים במדבר.
הגר.
תמיד נוכחת בדרכה הייחודית, הכריזמטית, הבועטת, הכנה.
השנים חלפו
סיימנו את התיכון וכל אחת פנתה לדרכה
ואיכשהו, פה ושם, נפגשנו בצמתים
וזכרנו זו לזו חסד נעורים.
זכרנו חיוכים הדדיים, זכרנו כאבי התבגרות, זכרנו תמימות ואפלה.
שתינו הפכנו תל אביביות,
שתינו חיינו (ועודנו חיות) עם בני זוג נדירים שאהבה וכבוד היא נר לרגליהם (ולרגלינו).
שתינו למדנו עיצוב, היא בשנקר ואני בחולון.
שתינו אפילו מלצרנו תקופה יחדיו.
שתינו התמסדנו, התחתנו והפכנו לאמהות.
שתינו שומרות על גחלת היצירה בלהט ובעקשנות גם כשהעייפות והשגרה מנקרות בנו.
הגר! את אמא! וגם אני! את מאמינה?
מתוך האימהות הזו, המיוחדת והיצירתית אנחנו בוראות עולמות חדשים.
הפוסט הזה , כמו הגר, עוסק ביצירה שמחוברת לשורשי החיים.
יצירה ששואבת השראה מחוויות היומיום וגם מעזה לעסוק בפנטזיה ובמקומות האפלים שבנפש.
כיום היא עובדת במשרד פרסום גדול. מנהלת צוות של עובדים. נושאת עליה אחריות גדולה.
ובלילות, כשכולם ישנים, היא יושבת מול המחשב, בפינת העבודה הקטנה שבין המטבח לאזור המשחקים של בתה.
בשקט הזה, בחשכת הליל, היא יוצרת עולם שהוא מכושף, מהפנט, מתוק-מריר, מושך-מטריד, מואר-אפל.
היא אינה חוששת ואינה מסיטה מבט. היא אמיצה ומדויקת.
בוחנת את השונה, המאיים, המפתה
זה שמתערסל ברוך ילדותי שכמותו רק היא יכולה ליצור.
היא אחת ויחידה, מיוחדת במינה, וכאלה גם יצירותיה.
ואני מודה על שדרכינו הצטלבו אי שם בין המדבר לעיר הגדולה.
אני מודה שהיא בחיי, גם אם לא באופן יומיומי, גם אם רק בצמתי החיים.
כי היא גם אמיצה וגם עדינה וגם בועטת וגם רגישה.
היא אמא טובה. טובה מאד.
היא אישה מסורה.
והיא לא מוותרת על נהרות היצירה שגועשים בה.
ואני מביטה, נפעמת,
למראה ילדת החתול הזו, החזקה-שברירית, עם חצי החיוך, הצחוק המתגלגל וטבעות העשן המסתלסלות.
הגר שלחה לי כמה מילים שמתארות נפלא את עבודותיה:
אני הגר קינן, מעצבת גרפית ומאיירת בוגרת שנקר.
יוצרת דיוקנאות ואיורים המשלבים אלמנטים מעולם החי עם קריצה אפלה.
בשנה האחרונה עברתי מהפך בחיי וגיליתי את האימהות, כנראה שמכאן קיבלתי
את ההשראה ליצור ולמרות התואר בעיצוב
גרפי תמיד הייתה לי זיקה לאיור.
התמות המרכזיות באיורים שלי הן ילדות, עולם החי ואלימות,
אני אוהבת ללכת על הקו הדק שבין תמימות וטהר לבין אפלוליות
ובסופו של דבר להגיע לתוצאה שהיא נעימה אך גם
מטרידה את הצופה.
אני אוהבת לחשוב שמעבר ליופי החזותי של האיור הוא גם משאיר סוג של
חותם, שנשאר קצת במחשבה אחרי.
הגר כבר זכתה להתפרסם ברחבי העולם בזכות עבודה מאומצת והמון המון המון כישרון.
בין האתרים בהם הוצגו עבודותיה:
BORED PANDA
CREATIVE BOOM
מוזמנים בחום להתרשם מיצירותיה בדף הפייסבוק שלה.
הגר גם החלה למכור את עבודותיה בחנות הנהדרת מדפים שם תוכלו לראות את הדבר האמיתי!
ויש כמובן גם חנות אטסי
*
הפוסט הזה הוא סנונית ראשונה לסדרת פוסטים שאני מתכננת לפרסם.
כאן יחוברו האהבות החדשות והישנות שלי:
צילום, נשיות ויצירה.
מטרתי היא לתעד נשים במרחבי היצירה שלהן
ולנסות להעביר קצת מרוחן בעזרת צילומים ומילים.
בטוחה שיהיה מרתק!
*
קראתי מהופנטת.. מוטרדת.. לא יכולה להוריד מבט.. כאובה.. מזועזעת.. מסוקרנת.. הכל יחד. אם זו הייתה הכוונה - הצלחת לגמרי :)
השבמחקהיי מיכל. קודם כל תודה על תגובתך. אני שמחה שהתמונות והמילים נגעו בכל מיני תחושות ורגשות. הכוונה שלי היא להראות גם מקומות שהם אחרים ושונים בנשיות שיעוררו מחשבה. לראות שיש מקום גם ליופי וגם לכאב משום שהם חלק מחיינו.
מחקמקסים:) מאוד נעים להכיר את הגר:)
השבמחקתודה רבה יערה :)
מחקזה לא חדש שאני מאוד אוהבת את סגנון הכתיבה שלך ובכלל מרגשת הכתיבה מלאת הרגש כשאת כותבת על מישהי שאת מחוברת אלי. אין ספק שהבחורה סופר מוכשרת
השבמחקהתמונות דווקא מעלות בי סוג של אי נוחות מסוימת..אולי בגלל הצד האפלולו/חייתי הזה שקצת מרתיע אותי אישית.
ליאת היקרה, טוב שישנה גם הרתיעה. מי כמוך יודעת שלא הכל קליל ושמח בחיים ❤
מחקפוסט מאד מיוחד, שונה, מעורר מחשבה והשראה, כהרגלך. הסדרה החדשה שלך מסקרנת אותי ומבטיחה לעקוב אחריה.
השבמחקתודה רבה מיכל
מחק