הו אמסטרדם

פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שהוא לא מפחד.
יותר מזה - הוא לא חרד.
הוא יודע שהכל יהיה בסדר.
הוא לא עורך רשימות.
הוא ישן טוב בלילה.
הוא מביט בילד שלו ללא ייסורי מצפון
ובאהבה גדולה הוא אומר:
"היום אבא ואמא טסים באווירון וסבא וסבתא יבואו אליך וישחקו איתך ויעשו איתך כיף חיים"
ומאמין לכל מילה.

עכשיו תחליפו את האדם באישה, לא מבוגרת מידי, לא צעירה מידי.
אישה שגדלה לה בשנה
ובעוד כמה שעות תעלה על מטוס עם אהוב לבה ויחד הם ישוטו על העננים לארץ יפה ורחוקה.

כבר גיליתם שהאישה הזו היא אני?
אולי היא גם אתן?
אישה שבזמן האחרון קצת מפחדת יותר מידי, קצת דואגת יותר מידי, קצת מוטרדת יותר מידי
ופתאום, ביום בהיר אחד, היא מסירה מעליה את שכבות האשמה והחרדה
ונוסעת.

במונית בדרך לשדה התעופה מתנגנת לה מנגינת מעליות,
הגבר שלה (כלומר, שלי) מפטפט עם הנהג במושב הקדמי
והיא (כלומר, אני) מביטה על הכביש המהיר ההולך ומתפתל לו בין שלטי דרכים
עליהם מתחילים להופיע אט אט יותר ויותר מטוסים שמרקיעים אל השחקים.

תור ועוד תור ואז עוד אחד
והלב שמח. לא חושש. לא מטרטר את המוח בפחדים.
הלב רגוע.

עולים על המטוס, מתיישבים, וממתינים ברוגע להמראה.
וכשהגלגלים מתחילים לנוע במהירות על המסלול עולה בה (כלומר, בי)
תחושה של אושר, של התרגשות.
לא עוד דפיקות לב מואצות, לא עוד זיעה קרה, לא עוד כסיסת ציפורניים
רק שקט שעובר בכל הגוף ומשחרר את האיברים  שהיו מתוחים זמן רב מידי.

ואז הם (כלומר, אנחנו) נוחתים בעיר שמבשרת על ימים יפים וחוויות מרתקות והמון אהבה.

אמסטרדם. הו אמסטרדם...

כמה את יפה, אמסטרדם.

כמה את נעימה

ומחייכת אלינו.

אנחנו אוהבים לטייל בין הסמטאות הקטנות

ולגלות אוצרות

ומתברר שאמסטרדם מלאה בהם

(גם בסמטאות וגם באוצרות).

אשתדל לא לכתוב יותר מידי.

אני מזמינה אתכם להצטרף לטיול המקסים שלנו

דרך תמונות שצילמתי.

עוד ועוד תמונות שעשו אותי שמחה מאד.

נחתנו בערב יום הולדתי.

הגענו בקלות לדירה ששכרנו

עשינו בה סיור מודרך זריז עם איש הולנדי חמוד

(הראשון מתוך רבים בהם עוד ניתקל בהמשך הדרך)

וירדנו אל המסעדה הקרובה כדי להרים כוסית וליהנות ממנות טאפאס עם כל סוגי הנקניקיות שאפשר לחלום עליהן! 

(ראו את מסעדת WORST שסימנתי במפה המצורפת בסוף הפוסט).

ויאללה- חרופ! מחר יוצאים לדרך.

התעוררנו לאור הבוקר הרך שחדר דרך תקרת חדר השינה שהתבררה כחצי שקופה.

אור נעים שמחמם מלמעלה הוא בדיוק הדרך לקום לבוקר חדש.

ירדנו במדרגות תלולות-משהו לחלל הפתוח של הלופט האמסטרדמי המגניב שלנו.

כוס קפה, רוגעלך שקנינו בנמל התעופה ואפשר להתחיל את היום.

(אל דאגה! סימנתי את מיקום הדירה על המפה ואת כל הקישורים לדירות מומלצות נוספות תוכלו למצוא בתחתית הפוסט)

בדרך כלל ביום הראשון אנחנו לא מתכננים כלום.

פשוט מתחילים ללכת ועוקבים אחר היופי.

זו שיטה נהדרת להכיר את העיר בלי לחץ, רק עם חדוות הגילוי.

כמו תמיד - הלכנו המון ומבלי לשים לב כבר היינו בקצה השני של העיר.

עצרנו. הבטנו. שתינו קפה. הלכנו עוד קצת. עצרנו לארוחת צהריים. ועוד קצת שיטוט ועוד קפה קטן.

וכך חלף לו היום בלי ששמנו לב.

לילה ואז בוקר היום השני להרפתקה.

הפעם היינו קצת יותר ממוקדים והחלטנו ללכת לאזור ה- PIJP שממוקם דרומית למרכז.
נסענו ב- TRAM מס' 3 מהדירה - עשר דקות והיינו בנקודת הפתיחה.
ישבנו לקפה (אז מה אם כבר שתינו אחד בדירה לפני 10 דקות...אנחנו בחופש דאם איט!)
באחד מבתי הקפה החמודים שעיטרו את הרחוב
(קפה KRULL במפה למטה)
אכלנו סנדוויצ'ים טעימים וכעת, על בטן מלאה, התחלנו לסקור את השטח.

פסענו אל עבר שוק Albert Cuypmarkt
בו מצאנו מגוון של הכל מהכל.
גבינות עגלגלות ומסריחות, פירות וירקות, פיצ'יפקעס, בדים, ענתיקות, בגדים וכמובן, המון פרחים.

אספנו כמה פריטים יפים כדי להביא הביתה

וכמובן שלא שכחנו את הביג בוס שנשאר בבית עם סבא וסבתא-

כמו הורים מחונכים, דאגנו להיכנס לכל חנות צעצועים שראינו (ולרוקן אותה מתכולתה...)

כשהרגשנו שמיצינו את השוק (זה לקח כמה שעות...)

פנינו לצעוד לכיוון מרכז העיר.

נתקלנו בשוק ספרים משומשים שהחזירו אותנו לילדותינו (מסומן במפה)

ונכנסנו לעוד ועוד חנויות ססגוניות, משעשעות ומלאות בכל טוב.

גילינו שאנחנו קרובים לשוק הפרחים הצף,

(אטרקציה תיירותית קלאסית)
ולמרות הררי המזכרות הסתמיות

נהנינו לסייר בין מגוון עצום של פרחים בשלל צבעי הקשת.

(השוק מסומן אף הוא במפה)

חזרנו לדירה דרך שכונת היורדן (JORDAN)

שחייכה אלינו באמצעות שלל חלונות ראווה מפתים, דלתות צבעוניות ווילונות תחרה מעודנים.

והנה כך פתאום מצאנו את עצמנו באזור הקניות המדהים
NINE STREETS
(מסומן במפה)

על הדרך גם נתקלנו במסעדה אסייתית נהדרת,
NOOCH שמה (מסומנת על המפה).
באנו רעבים ויצאנו שבעים ומרוצים.

מנוחה בדירת החלומות, אגירת כוחות, ויאללה! יום שלישי לטיולנו כבר בפתח.
איכשהו, אין לי מושג איך...הצלחתי לשכנע את הגבר שלי לבוא למוזיאון לתערוכה של מרסל וונדרס
(מסומן במפה - MARCEL WANDERS)
מלמלתי את המילים "זה לא אמנות! זה עיצוב מוצר"
והדגשתי טוב טוב את ה"לא אמנות".

וכך שיכנעתי את הגבר שלי

שבפעם האחרונה שהכרחתי אותו לראות איתי סרט של אלמודובר
הוא לקח אותי לפינה ואמר בשקט: "אני אוהב ציצים ופיצוצים וזהו"
ומאז אנחנו רואים רק "מת לחיות" וחיות אחרות.

לבוא איתי למויאון.

התערוכה הייתה מרתקת ומשעשעת מאד.
אני נהניתי. הגבר-גבר שלי נהנה.
וזה מה שחשוב.
ואף מילה על אלמודובר...

כמו שמשכנעים ילד לקחת תרופה- כך שיכנעתי אותו להמשיך ולשוטט בתערוכות נוספות

אבל מהר מאד הוא עלה עליי ואמר- "זה כבר אמנות. עד כאן!"

מה שנכון נכון.

יצאנו מהמוזיאון וסיירנו בגנים היפהפיים שמשתרעים למרגלותיו.

גנים שהם גם סופר מסודרים וגם קלילים ומזמינים לשבת בהם בשמש הנעימה

וללגום (עוד) כוס קפה.

המשכנו לסייר באזור המוזיאונים
ולהיקרע מצחוק משלל הפוזות של תיירים מזדמנים
על הפסל המפורסם
I AMSTERDAM

אין עלייך אמסטרדם!

עצרנו לארוחת צהריים טעימה באחת הסמטאות
(כמו שאנחנו הכי אוהבים).

למסעדה קראו
TOMAZ
והיא מסומנת כמובן על המפה.

זללנו המבורגר טעים (לגבר-גבר) וטוסט עם גבינת עיזים וריבת תאנים (נחשו למי...)
היה טוב וטוב שהיה.

היה יום שמש נעים במיוחד ולכן החלטנו להמשיך לצעוד.

התקדמנו לכיוון הרובע היהודי (מסומן במפה)

בו מצאנו שלל חנויות וינטאג' ועיצוב מודרני (וגם וגם) ששבו את עינינו וליבנו.

והנה תם לו גם היום השלישי לטיולנו הקט.
קמנו לבוקר האחרון באמסטרדם.
כבר מתגעגעים מאד לבחור שנשאר לשמור על הבית
(ועל סבא וסבתא)
אבל נחושים ליהנות מכל רגע שנותר לנו בעיר המופלאה והשמחה.

בעלת הדירה סיפרה לנו במכתב האהבה שהותירה עבורנו
כי בכל יום ראשון הראשון בחודש
מתקיים יריד שווה בפארק הצמוד לדירה
(WEST PARK - מסומן במפה)

התמזל מזלנו ואכן היה זה יום ראשון הראשון בחודש.
אז ברור שהולכים!
פתחנו את הבוקר בכוס קפה (עוד אחת...) ועוגת תפוחים נהדרת
בבית קפה נעים וחמים שבפאתי הפארק בשם
PACIFIC PARC
ׁ(על המפה כמובן).

הבטנו סביבנו וראינו את תושבי השכונה מדברים ביניהם בשקט ובנועם.
מימיננו- אמא ותינוק, האם מלטפת את גבו של בנה ומצחקקת עם חברה שיושבת לידה
משמאלנו- גבר קורא עיתון ואישה סורגת מפית קרושה
ממולנו- חבורה צוהלת חוגגת יום הולדת.
כמה חיוכים, כמה רוך
מין יום ראשון נהדר שכזה.

היריד החל להיבנות, סככות קמו ומוצרים נתלו עליהן
אפילו נבנתה בו במקום קרוסלה מקסימה לילדים.
בזמן שהרוכלים אירגנו את מרכולתם שוטטנו בחנויות שבסביבה.

נכנסנו לחנות יד שנייה נהדרת בשם TOON (על המפה)
ורכשנו מתנות לסבים ולסבתות וגם לעצמנו כמובן.

גילינו גם חנות יפהפיה בהמשך השביל בה נמכרים מוצרים שמיובאים ממרוקו ע"י זוג הולנדי חביב.
האישה ראתה כמה התלהבתי מהאוצרות הרבים בחנות ומהאסתטיקה הכה נעימה
וסיפרה כי הם נוסעים אחת לחודש למרוקו ומביאים משם סחורה
ואפילו יש להם מלון בוטיק שווה במדינה.
עכשיו חייבים להגיע גם לשם...הבטחנו.

שוטטנו להנאתנו ביריד. קנינו, אכלנו, שתינו קפה (ברורררר....)
וכך, בשמחה רבה, תם הטיול.
עכשיו נשוב הביתה
בתחושה של סיפוק והנאה.
הנאה מהרגעים שהיינו בהם, כל כולנו בתוך אותו הרגע,
בלי להביט אחורה או קדימה.
בלי חששות, בלי כעסים, בלי בלבולי מוח מיותרים.
פשוט הנאה.

בפעם הבאה נחזור לקנות כאן דירה
(א-מ-ן-!)

עכשיו לפרטים...

הדירה הנהדרת בה שהינו נמצאת באתר airbnb

הנה הלינק

והנה לינקים לדירות נוספות שמצאו חן בעיניי

1 , 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9

והנה המפה
(מפורטת על פי אייקונים - אוכל, קניות, מוזיאונים, שווקים, תחבורה וכן הלאה...מקווה שהיא מספיק ברורה)

לינק למפה

מאחלת לכולנו חג אביב שמח
שנצא מעבדות הדאגות והחששות לחירות ההנאה מהרגע
ונאמר א-מ-ן-!