נגה הראל היא סטודנטית בבצלאל שיצרה פרוייקט מקסים ומרגש
בעקבות קובץ סיפורים קצרים מאת הסופר אלכס אפשטיין.
את הסיפורים שבחרה הפכה נגה לתכשיטים מופלאים.
מדהימה אותי היכולת שלה להיכנס לפרטי פרטים ולנימי הנימים של הסיפורים הקצרצרים
של אפשטיין שכל מילה בהם היא עולם ומלואו.
* וא-פרופו פרטי פרטים...בפוסט הזה מומלץ במיוחד להגדיל את התמונות. לא תאמינו אילו הפתעות מסתתרות בהן!
צילומים : יוגב דורון
כמה מילים מנגה:
הפרויקט הנוכחי בו אני עוסקת , במסגרת
לימודיי בבצלאל, הוא מחווה ויזואלית דרך מדיום הצורפות
לספר "לקסם הבא
אזדקק לכנפיים" שנכתב בידי אלכס אפשטיין.
ספר האהוב עליי כל כך ומלווה אותי בכל אשר אלך .
הפרויקט החל לקרום עור וגידים לפני מספר חודשים אולם קדמו
לו שנים לא מעטות בהן עקבתי בדריכות אחרי סיפורים של אלכס דרך מוסף הספרים
ב"הארץ" ("זעירים" , "קצרצרים" ), פרויקט ספרייה דמיונית וספרים שהוציא לאור.
ביניהם "כחול ללא דרום", "קיצורי דרך
הבית" וספרו האחרון " לקסם הבא אזדקק לכנפיים" אשר פורסם קודם
צאתו לאור
ברשת החברתית פייסבוק כספר דיגיטלי חינמי בו שמונים ושמונה סיפורים
מתוך מאה ואחד עשר סיפורים המופיעים בגרסה המודפסת .
למן הפעם הראשונה בה קראתי סיפור קצר של אלכס אפשטיין , חשתי תחושה שברירית וקסומה של יופי ושל עומק.
למן הפעם הראשונה בה קראתי סיפור קצר של אלכס אפשטיין , חשתי תחושה שברירית וקסומה של יופי ושל עומק.
אמרתי בליבי כי יום יבוא ואעשה לאותם סיפורים מחווה ויזואלית
, שכן הם מהווים עבורי מקור אינסופי של השראה.
והנה, הגיעה השעה , הרעיון הבשיל וכעת אני שמחה ומאושרת
לחלוק עמכם את הפרשנות האישית שלי למבחר סיפורים מתוך הספר "לקסם הבא..."
הפרויקט שלי מבקש ליצור מעין "איורים" בתכשיטים לסיפורים ולנסות ולברוא את אותם עולמות זעירים הנרקמים בסיפורים בתלת ממד. כך נוצר קשר אינטימי בין מילים ולבין תכשיטים.
הפרויקט שלי מבקש ליצור מעין "איורים" בתכשיטים לסיפורים ולנסות ולברוא את אותם עולמות זעירים הנרקמים בסיפורים בתלת ממד. כך נוצר קשר אינטימי בין מילים ולבין תכשיטים.
מרבית הסיפורים בספר אורכם כמה משפטים או פיסקה קצרה
לכל היותר ועם זאת הם מזקקים לתוכם תובנות והלכי רוח מורכבים וזה סוד קסמם וייחודם.
מעין סיפורוני זן שניתן בנקל לזכרם בע"פ וכך למעשה "לשאת" אותם
עימנו ממקום למקום - בדיוק כפי שתכשיט הוא מעין יצירת אומנות בזעיר אנפין שניתן
לשאת על עצמנו.
ב-4 ביולי הצגתי תערוכה חד פעמית של
התכשיטים לצד הסיפורים שהיוו עבורם השראה.
התערוכה התקיימה בחנות "סיפור פשוט" אשר בנווה צדק.
בערב עצמו התארח אלכס אפשטיין וקרא
מסיפוריו.
תודות:
ברצוני להודות מעומק ליבי לאלכס אפשטיין
על כתיבתו הרגישה ומעוררת ההשראה
וכן על הנדיבות , הפתיחות והרצון הטוב.
תודה מקרב לב ליוגב דורון הצלם המוכשר
על הזמן , המקצועיות והנדיבות.
תודה רבה רבה לצוות המקסים ב"סיפור
פשוט" על הנכונות, ועל הסכמתם הנדיבה לארח את הפרויקט.
ואחרון חביב לאחי לוין בן זוגי המסור על
התמיכה.
נגה הראל .
ריסים של פיל
איש אחד חשב על כך שאין לו פנסיה .
הוא
נדד בזיכרונו בין תחנות חייו עד שהגיע ליום אחד בילדותו.
הוריו לקחו אותו לגן חיות
והוא ראה בפעם הראשונה פיל.
אמו הסבירה לו שהמבט של הפיל חכם ועצוב בגלל ריסיו הסבוכים.
אביו משך בכתפיו ואמר שזה פשוט בגלל שהפיל עצוב וחכם.
האיש בלי הפנסיה
חשב שאולי שניהם צדקו.
ושעכשיו מאוחר מדי לשנות משהו.
ושעכשיו מאוחר מדי לשנות משהו.
 |
| צילום : יוגב דורון |
הקדשה
בעולם שבו כל הספרים דיגיטאליים המושג "ספר יד שנייה" מאבד מיופיו.
הכול יהיה חדש , לנצח.
בעולם שבו כל הספרים דיגיטאליים המושג "ספר יד שנייה" מאבד מיופיו.
הכול יהיה חדש , לנצח.
אבל אני
מבטיח לך: אנחנו נמשיך להתפורר מרוב אהבה.
 |
| צילום : יוגב דורון |
 |
| צילום : יוגב דורון |
 |
| צילום : יוגב דורון |
סיפור מאויר
בקצה העולם יש עץ שפוחד מהחושך.
בקצה העולם יש עץ שפוחד מהחושך.
צילום : יוגב דורון
על שלמותם של סיפורי האהבה בעודם באוויר
אישה אחת השליכה ספרים מהחלון בקומה השלישית.
אישה אחת השליכה ספרים מהחלון בקומה השלישית.
כל
הרחוב נעצר לחזות במראה של מבול הספרים המסתחררים באוויר
ומתרסקים על המדרכה ולהקשיב להמיית הדפים המתוקה
(הניקוד בספריי השירה החזיק מעמד, אבל זה כבר סיפור אחר).
ורק בעלה - שעמד חסר אונים על המדרכה ממול - שם לב שלמענו
היא בכל-זאת זורקת אותם בסדר אלפביתי.
ומתרסקים על המדרכה ולהקשיב להמיית הדפים המתוקה
(הניקוד בספריי השירה החזיק מעמד, אבל זה כבר סיפור אחר).
ורק בעלה - שעמד חסר אונים על המדרכה ממול - שם לב שלמענו
היא בכל-זאת זורקת אותם בסדר אלפביתי.
 |
| צילום : יוגב דורון |
 |
| צילום : יוגב דורון |
האותיות הקטנות של החיים
זו ביוגרפיה קצרה מאוד של סבי, ארקדי. מילותיו האחרונות לסבתי
(איני יכול להוכיח שזה סיפור אמיתי)
על האלונקה של מגן דוד אדום, היו " אני אוהב אותך".
זו ביוגרפיה קצרה מאוד של סבי, ארקדי. מילותיו האחרונות לסבתי
(איני יכול להוכיח שזה סיפור אמיתי)
על האלונקה של מגן דוד אדום, היו " אני אוהב אותך".
צַמצם הזמן נסגר עליו בשנת 83',
שנתיים אחרי שהגיע לארצו החדשה.
ארבע שנים קודם לכן, בסנט פטרבורג,
לקח אותי לשוק שאפשר היה להחליף בו
ספרים שאסור
לכולם לקרוא בבשר שרק לנו אסור לאכול.
הוא עישן יותר ממה שאני מעשן.
הוא קרא יותר ממה שאני קורא.
אני זוכר פחות ופחות ממנו.
דמיונו היה מלא בארָיות.
 |
| צילום : יוגב דורון |
עוד לוויה בגשם
והנוסע בזמן הרחיק והגיע ללוויה של
עצמו.
הוא נזהר בכבוד הפרדוקסים.
ביציאה מבית-הקברות רק לחש לאשתו הזקנה,
"מחר שוב אתאהב בך ממבט ראשון".
 |
| צילום : יוגב דורון |
מלאכת האור
הוא חוזר מהקרנות, מעמיד כסא מול המקרר,פותח את הדלת,
יושב שעה ארוכה ונזכר בזוהר ילדותו.
הוא חוזר מהקרנות, מעמיד כסא מול המקרר,פותח את הדלת,
יושב שעה ארוכה ונזכר בזוהר ילדותו.
מומלץ מאד להיכנס
הכה מיוחד הזה ולקרוא את הסבריה הברורים, המרגשים ומאירי העיניים לכל עבודה ועבודה.
תודה נגה שהתארחת. היה מרתק.
מקסים ונוגע ללב, איך שהמילים מתחברות לויזואל. בתור קוראת נאמנה של אפשטיין, אני מרגישה שהיצירות מכבדות את הסיפורים, וחוזר חלילה.
השבמחקתודה חדווה. הצלחת לתאר בדיוק את תחושותיי :)
מחק