קסם החומר

זה כבר לא סוד שאני אוהבת קרמיקה.
אוהבת?
משוגעת על קרמיקה!

בכל פעם שאני ניצבת מול יצירה שמפעימה את לבי
אני מתפלאת שוב ושוב איך מחומר כה פשוט ובסיסי ניתן להגיע למגוון כה גדול של תוצרים נהדרים.

השבוע יצא לי לקפוץ לשוק הפשפשים ביפו
(בעזרת אלוהי הבלוגים אכתוב על חוויותיי בקרוב)
וכמובן שלא ויתרתי על ביקור בגלריה האהובה עליי שמוקדשת כולה ליצירות קרמיקה.
ואיזו מין חברה אהיה אם לא אשתף גם אתכם?
:)



שמונה ביפו

היא חנות גלריה לקרמיקה עכשווית בשוק הפשפשים ביפו בה שותפים עשרה אומני קרמיקה,

רובם מקבוצת "שמונה ביחד" הוותיקה בירושלים.

האמנים בקואופרטיב משתתפים בתערוכות בארץ ובחו"ל

ומציגים בגלריה אוסף עשיר ומגוון של קרמיקה מקומית בעבודת יד.

לאחר ששבתי הביתה עמוסה במתנות לחג 
(אופס...ספויילר)
פשפשתי בדף הפייסבוק של הגלריה וגיליתי שכל יוצרת (ויוצר) נידבו כמה מילים טובות על יצירותיהם
אתם מוזמנים להיכנס ולדפדף  באלבום אודות האמנים.
בינתיים ריכזתי את המילים וקצת מן הצילומים של העבודות שכה הקסימו אותי.

לורי גולדשטיין

יצירת כלים שימושיים מאפשרת לי את הזכות הנדירה והנפלאה לקחת חלק בחיי אנשים,
בריטואל היומיומי של אכילה ושתייה, כמו גם במפגשים החברתיים של  אירוח ואכילה משותפת. 
היא מאפשרת לי את ההנאה מעבודה חושנית ומספקת בחימר, 
תוך שימוש בכישורי האסתטיים, האמנותיים והטכניים.

לבסוף, היא מאפשרת לי, בצניעות רבה, להיות חלק ממורשת ארוכה  ומתמשכת של יצירת קרמיקה פונקציונלית.

עדי שפירא

בסטודיו המוקף חלונות גדולים, קיר משותף לבית, 
נולד השילוב בין הנפש לטבע, בין הפנים לחוץ. 
הדיאלוג בין רצוני לרצונו של הפורצלן, 
מתוך התבוננות, סקרנות, ההקפדה על הפרטים הקטנים, 
אני יוצרת.

ורד טנדלר דיין

מכיוון שבקרמיקה מתקיים הצירוף הנפלא שבין היפה והמעשי, אני מנסה ללכת על חבל דק ולאפשר לכלי להיות מכיל וממשי, ומנגד לפטור אותו ממעשיות יתר.

תנועה,נשימה,קצב ואינטואיציה הם כלי העבודה שלי כמו גם הטכניקה.

יצירה בחומר היא חוויה פיסית וחושנית של צורה, גודל, צבע וריח.

כל עבודה מתחילה על האובניים כצורה מושלמת וסימטרית ובשעה שהחומר עדיין רטוב וגמיש, אני מפרה את האיזון ויוצרת צורה חדשה, דינמית ומחזורית.

סימון סולומון

אני מוצאת שעבורי העבודה בחמר היא בעצם חיפוש אחר איזון.
ארבעת האלמנטים – אדמה, רוח, מים ואש באים יחד ודרכם אני מנסה ליצור צורות השואפות להשיג הרמוניה בעיני המתבונן.

רותי סימון

אני גרה בשכונת נחלאות בירושלים, בבית ישן ומשופץ ועובדת בסטודיו הצמוד לו.

יצירתי מושפעת מהחיים בעיר ,המלאה ניגודים - חול וקודש, ישן וחדש, אור ואבן.

אני יוצרת כלים לשימוש יום יומי וכלי קודש, העשויים בעבודת אובניים ומעוטרים

דרך חיתוך ידני וניגודיות צבעונית של חומר חשוף וגלזורה מבריקה.

שולמית טייבלום מילר

עבודותיי עשויות על אובניים בפורצלן או בחומר סטונוור.
במקרים רבים הן מוסטות ממצבן הסימטרי אל מבנה אקראי שמכיל זיכרון של שימוש.

בזיגוגים אני מחפשת את הקפאת זיכרון התהוותם, ודרכם, את הזיכרון הגיאולוגי של האדמה עליה אנו דורכים.

ל שם כך אני משתמשת בזיגוגים קריסטליים וולקניים המקפיאים תהליכים גיאולוגיים:
האחד את דרמת רתיחת האדמה, והשני את הסדר המופלא של צמיחת הגבישים.

הניגוד בין שתי תופעות אלה על הכלים הקרוסים מעורר זיכרון של התהוות, של כלים שנמשו מהים, של תרבות חומרית קבורה. 

דורי שכטל

כשהייתי ילדה קטנה בארגנטינה, הייתי אוספת בוץ מהגינה, מכינה צורות ואופה אותם בתנור הביתי. 

כילדה הבנתי באופן אינטואיטיבי ששריפה מחזקת את הבוץ.

הקשר שלי עם האדמה המשיך דרך חוגי קרמיקה בארגנטינה, לימודים בפקולטה לאומנות שם וכשעליתי לארץ לימודים מסודרים במחלקה לקרמיקה בבצלאל.

החומר והציור הם הדרך שלי לספר סיפורים.
הסיפור האישי שלי, הסיפור של סביבתי הקרובה, משפחתי והמדינה בה אני חיה.

ההשפעה הדרום אמריקאית, הצבעוניות, וצורת השימוש בדמויות ניכרים בעבודותיי
למרות 30 השנים שחלפו מאז שעליתי לארץ. 

כל מה שסובב אותי, מרגש אותי ומשפיע עלי מופיע בסופו של דבר ביצירות שאני עושה.
עזבתי את ארגנטינה כבוגרת עם כל המטען החברתי והתרבותי מחיי שם.
מטען זה התערבב עם חיי האינטנסיביים כאן בארץ.
העבודה שלי נותנת לי את האפשרות לאחד אינפורמציה שהתאספה לאורך השנים עם זיכרונות וחוויות עכשוויים.
נושאים דמיוניים ואמיתיים מספרים יחד את הסיפור שלי, מציגים את הנופים מהם באתי, בערבוביה, ללא התחלה וללא סוף. העבודות מתאפיינות בהיותן בצבעוניות רבה, הן מורכבות מחלקים שונים הניתנים להזזה, הקומפוזיציה ניתנת לשינוי.
כמו משחקים ללא חוקים הסיפור משתנה כל הזמן.
החומר הקראמי מאפשר לי להפגיש את התלת ממדיות של החומר עם דו הממדיות של העיטורים שעליה.
אני גרה ויוצרת בנווה זיו בגליל המערבי

גתית טן-פי

אני גרה בתל אביב בקומה שניה והסטודיו שלי נמצא בתוך הבית "בחדר הגדול".
דווקא הצפיפות מהווה אתגר ליצור מגוון של עבודות בשילוב טכניקות שונות.

גיה קיפניס-סמית

הסטודיו של גיה, ממוקם במרכז אומנות "בית אות המוצר הירושלמי", בניין היסטורי ירושלמי יפיפה הצופה אל חומות העיר העתיקה ולנופיה המרהיבים של ירושלים. 

גיה משלבת אמנות, יצירה, הנחית קבוצות ועבודה בין-אישית במסגרות טיפוליות.

לגביה האמנות ויצירה הם דרך חיים, כלשונה: " הכלים שלי – כמוני ".

נופי ילדותה, חיבורה לאנשים, אהבת האדם והאכפתיות אליו, יוצרים מרקם מיוחד של יצירה.

כלי אחסון, שרשראות, חפצי יודאיקה, פסלוני פרות ועוד – בוראים עולם של צבע, ססגוניות וחדווה.

השגרה והטבעיות היומיומיות עוטפים את הכלים ויוצקים לתוכם תוכן חדש, מחויך, ושופע הומור.

בהשפעת חוויות ילדות של חיפוש עצמי במסגרת חברתית, שהם סביב הבית פנימה, שנראה שמביאים לידי ביטוי רגשות עמוקים המחפשים תמידית את הבית, את החדר, ואת הכמיהה האינדיבידואליות בתוך הקולקטיב.
חסרת פרטיות מספקת – בונה גיה מרחב שלם המכיל ביטויים של תפנימי בתים: רהיטים, מרצפות, מטבחים, מנורות, וילונות, חתול קטן שרוע, אישה תולה כביסה ועוד.

כל אלה מיניאטורות של חיים, של מצבים.

ביצירותיה גיה נעה בין השימושי לאומנותי.
היא יוצרת באופן ספונטני, כהמשך ישיר של עולם האסוציאציות והדמיון שלה.
אינה כבולה לאסכולה מסוימת או מוסכמות של עולם האומנות והקרמיקה.

יצירתה של גיה מאופיינת בראיה אופטימית שמחה. 

מנגינה של הרכב צבעים ייחודי ועשיר ביותר, משחק ודינאמיות בין המרכיבים. 

גיה יוצרת בפורצלן, בטכניקה של בניית יד, יציקה, הטבעה (Inlay) וציור.

שמאי גיבש

בעבודתי אני עסוק בפיתוח ושיפור טכניקות עבודה המאפשרות לי ליצור מרקמים, מימדים וצורות, שבעזרת צבע, אור וצל מבטאים את ההשראה הסביבתית על אופי היצירה.היצירות כוללות כלים בגווני אדמה, אש, ים ושמיים. עבודתי בשנים האחרונות מושפעת בעיקר מנופי יפו, קמרונים, כיפות וצריחים, מסגדים, כנסיות, גנים מאובקים, מבואות עותומאניים, מרפסות מעל שערי ברזל, צללים של דקלים עתיקים המסננים את האור החוזר מהים.

אז אם עוד טרם הצטיידתם במתנות לחג
אני ממליצה בחום לבקר בגלריה הנהדרת הזו.
אני לא אתפלא אם תצאו גם עם איזו מתנה קטנה גם לעצמכם...

:)