אפייה היא אמנות יצירת הזיכרון.
חלות טריות בגן הילדים ביום שישי
עוגת שמרים מופלאה ביום חורפי, בבית קפה עם חברה
ריח
טעם
חום
זיכרון
מספרים שסבי עליו השלום
היה נכנס למטבח בימי שבת
סוגר אחריו את הדלת
ויוצא לאחר שעתיים עם טורט מפואר.
מספרים שלטורט הזה היו את כל הטעמים שבעולם.
הוא היה מפתיע, כובש ומרגש
בדיוק כמו סבא שלי.
כישרון האפייה של סבי לא עבר אליי.
גם לא כישרון הבישול שלו.
מה כן קיבלתי ממנו?
את העיניים
שרואות וחוקרות ומצלמות ומתעגות.
אתמול בערב ביליתי בסדנת אפייה
שהפיקה ליאת ורדי-בר
לרגל השקת קמח השמרים החדש של אוסם.
לא אשקר.
עמדתי מול הבצק המופלא שיצר מיקי שמו
(אדם מקסים, עדין וסבלני - חשוב לציין)
גירדתי בפדחת
נגעתי כמה נגיעות מהססות
ומיד ברחתי אל מאחורי עדשת האייפון
וצילמתי וצילמתי וצילמתי
את הפלא הזה.
הקמח
שהופך לבצק
שהופך ללחם
חם, מחבק וריחני.
והנה נוצר לו זיכרון.
אז לא אכביר במילים
ואשאיר אתכם עם הצילומים שצילמתי.
בתקווה שהם מעבירים (אפילו קצת) את התחושה
או לפחות לוכדים משהו מהזיכרון.
קסם של מילים, זכרונות ותמונות.
השבמחקתודה רבה!
מחקאילת, צילומים יפהפיים (סחתיין על יכולות הצילום באייפון) ומילים שנוגעות, כמו תמיד:)
השבמחקתודה איריס! שמחה שאהבת :)
מחקאיילת, אכן צילומים יפיפיים ומילים מרגשות שמעבירות חוויה, ריח וזיכרון. אני אוהבת מאוד לאפות ובטח אתגלגל לעסוק בזה מתישהו ממש, וזה בדיוק מהסיבה הפשוטה הזאת שעלית עליה- יצירת הזיכרון.
השבמחקתודה ריקי. כשתגיעי לעסוק באפייה יותר "מקצועית" אני מזמינה את עצמי לקפה (ומאפה) :)
מחק