מודה אני

מודה אני 

מילים ולחן : מאיר אריאל

מודה אני 

לפניך ולך 

על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה 

שעשית עמדי 

ועם ביתי 

ועם קרובי וידידי ועם בני עמי 

ועם ארצי, ועם כל העולם והאדם 

אשר בראת. 

נתחיל מהסוף.

תמונה 1:

חלון

שולחן עץ

מלחיה ופלפליה

השתקפות

ים ברקע

לפני הים

יושבות

אם ובתה.

מעבר להשתקפות של שמשיה

עומדים בקבוקים

פנים וחוץ מתערבבים.

התצלום הזה צולם אתמול בערב.

בצילום

אמי ואני

שיחה.

תמונה 2:

נוף

השמש שוקעת אל תוך הים

ומפילה צללים ברורים ומוגדרים

פנינו מסונוורות

השמש עומדת בדיוק בזווית ישרה

ושולחת קרני אור חדות

שמעוורות את העין לרגעים.

השיחה 

יצרית

לרגע פורץ כעס גדול

על העולם

לרגע צחוק גדול

ושתיקות ארוכות.

תמונה 3:

אמא שלי.

אשה 

חזקה

חכמה

רגישה

חוזרים אחורה בזמן.

8 שבועות קודם.

תמונה 4:

רגל 

מורמת 

גבס טרי

עצם מרוסקת

כאב.

בזוית ישרה מול העיניים

אב ובנו.

כל כך קרובים וכל כך רחוקים.

משתעשעים

צוחקים

מתכוננים למציאות חדשה.

אני

קרובה כל כך 

רחוקה כל כך.

קנאה גדולה

כעס גדול

פחד.

תמונה 5:

אם ובנה.

"בוא אליי, ילד שלי.

בוא וצייר

אל תחשוש

אמא קצת עצובה

אבל עדיין כאן בשבילך.

אתה האושר."

תמונה 6:

מכתב קבלה.

מגיע לאחר ציפייה שארכה שנה תמימה

לאחר ספקות

רבות

הלב מלא גאווה

ותקווה

ומתגלה אופק.

תמונה 7:

טלויזיה

רבקה זוהר

דיבור על "אי-היצמדות"

ספר

"הלב הנבון-פסיכולוגיה בודהיסטית".

שכנוע עצמי.

זו הזדמנות ללמוד

לשחרר

להרפות.

הסרט הסתיים בנימה מדכאת.

הספר טרם נפתח.

לא מצליחה לשחרר.

לא מסוגלת לנוח.

שונאת את התלות

מסננת בחוסר רצון

"עזרו לי".

תמונה 8:

מפלט.

כותבת עוד ועוד.

שולחת מייל

מקבלת מייל

אוספת חומרים

כותבת

מפרסמת

וחוזר חלילה.

תפקוד

כוח

יכולת

רק לא ליפול לאין-אונים.

ולאי-עשייה.

לא להיכנע לסיטואציה.

מוכרחה לנצל כל רגע.

רגל מקובעת

בזוית ישרה.

   

תמונות 9-15:

ביחד

דבקים זה בזה.

תומכים

מיישרים כרית

מבשלים

מסיעים

מחבקים

מקשיבים

מטפלים

מחזקים

ואחד קטנטן שמחבר הכל

בשבילו מחייכים

שרים

רוקדים

עומדים

מטיילים.

גם אם כואב

גם אם מותשים.

תמונות 16-17:

אבא ואמא

שלי.

הצד שלו

הצד שלה.

שני עולמות

שונים ודומים

משענת.

תמונה 18:

נדודי שינה.

והרבה.

אין נחמה.

מחשבות מציפות

מסעירות 

מרגיזות

מרגשות.

לא מוצאת מנוח.

חזרנו לנקודת ההתחלה

או הסוף?

תמונה 19:

שובע

הבנה

שקט

מבט קדימה

תקווה

חיוך קטנטן בזוית הפה.

כמעט ולא רואים

אבל הוא שם.

תמונה 20:

אופק

מאחורי העינית
ברך מכופפת
זווית 20 מעלות.

אופק.

אפילוג:

מודה אני