הצלמת הראשונה שאני רוצה להציג בסדרת הפוסטים הזו
היא סיון אסקיו.
 |
סיון היא צלמת ועיתונאית ישראלית שחיה בניו יורק כבר 10 שנים.
עבודותיה הוצגו באתרים ומגזינים רבים בארץ ובעולם
וביניהם Leisure, מארי קלייר איטליה, שמנת ועוד.
סיון מעידה על עצמה שהיא מצלמת את מה שהיא אוהבת:
ילדים,
אוכל, נסיעות ואמנות רחוב.
היא נוטה לתפוס את הדינמיקה של המקומות בהם היא
נמצאת ברגישות ובצבעוניות נהדרת.
הצילומים של סיון משמחים אותי.
הם גורמים לי לחלום.
להיזכר במקומות בהם ביקרתי ולתכן ביקורים במקומות שעוד לא.
היא פשוט מצליחה להעביר חוויה בכל צילום.
אני מדמיינת אותה משוטטת ברחובות,
בארץ חדשה ולא מוכרת
ומתקתקת במצלמה.
אני מדמיינת אותה מתרגשת
מתפעלת
מוקסמת
מהצבעים והריחות והאנשים החדשים.
אתם מוזמנים לבקר בבלוג המקסים שלה
ובפייסבוק:
היא גם השיקה לא מזמן שירות מקסים:
היא מזמינה תיירים שמגיעים לניו יורק
(העיר בה היא מתגוררת ושאותה היא מצלמת נפלא)
להיפגש עימה ליום צילומים.
התוצאה קלילה, צבעונית ומשמחת.
עכשיו רק נשאר להגיע לניו יורק...
סיון ניאותה בטובה לענות על השאלון שלי:
מהו צילום עבורך?
צילום עבורי הוא דרך לביטוי עצמי ולשיקוף
המציאות
או מצבים מסויימים כפי שאני רואה או חווה אותם.
ככל שאני עוסקת בזה יותר,
הצילום הופך למעין חוש.
כמו שיש את חוש הראיה, שמיעה, ריח וטעם, לאט לאט מצטרף גם
חוש הצילום.
בחודשים האחרונים התחלתי לפרסם את הצילומים והכתיבה שלי בבלוג,
מה שהפך את הצילום גם
לדרך לתקשר עם אנשים.
לא רק עבורי, אלא גם עבור אנשים אחרים שיוצרים איתי
קשר דרך הצילום.
ממתי את זוכרת את עצמך
עם מצלמה ביד?
אפשר לומר מגיל צעיר. אולי 7, 8.
אבא שלי הוא
צלם חובב ובכל הפיקניקים והטיולים בסופי שבוע הוא היה האדם שלקח איתו
מצלמה לכל מקום וצילם אותנו.
בתור ילדה תמיד רציתי לסחוב את התיק של המצלמה ולהיות
אחראית לזה. עם הזמן אבא שלי לימד אותי איך לתפעל את המצלמה, איך לכוון מהירות, מד
אור, צמצם וכו'.
באיזה שהוא שלב הוא נתן לי את המצלמה ואיפשר לי לקחת אותה איתי לכל
מקום שרציתי.
מה הכי מושך אותך בצילום?
היכולת להסתכל על דברים בדרך אחרת.
הכוח אולי
להציג דברים בדרך אחרת.
האם את מגדירה את סגנון
הצילום שלך באופן מסוים?
קשה לי קצת להגדיר את הסגנון עצמו.
אני חושבת שאני
מאוד ריאלית ומצלמת את מה שאני רואה מולי
למרות שיש אנשים שאני עובדת איתם שאמרו לי שהם
כבר מזהים תמונות שלי, רק בגלל הסגנון שמייחד אותן.
ניסיתי להבין מהם איך הם
מגדירים את הסגנון שלי, אבל לא קיבלתי תשובה ברורה או חד משמעית.
יהיה אולי
מעניין
לשאול מישהו שמבין בזה :-)
האם ישנו צילום או סדרת
צילומים מסוימת שאת אוהבת במיוחד?
אין משהו ספציפי שאני אוהבת יותר ממשהו אחר,
כי
הצילום שלי הוא אותו דבר, רק הנושא משתנה
יש צילום אחד של ניו יורק שהוא מאד אהוב עליי
(עד שיהיה משהו אחר)
ויש כמובן את פרוייקט הצילום המתמשך שאני עסוקה בו
בו אני מצלמת כביסה בכל מיני מקומות בעולם
האם תמיד רצית להיות צלמת כשתהיי גדולה או שבכלל חשבת על מקצוע אחר?
כבר מגיל צעיר רציתי לעסוק בצילום, אני חושבת
שזה היה גם בגלל שאבא שלי עסק בזה, אבל באיזה שהוא שלב אחרי הצבא התלבטתי אם ללכת
ללמוד צילום בקאמרה אובסקורה או ללמוד משהו אחר.
קצת חששתי מללמוד משהו שהיה עבורי
אז תחביב.
לא רציתי לעבוד בתחביב שלי, כי רציתי לשמור את התחביב כמשהו מהנה. למדתי
תקשורת, פרסום וניהול וגם בסופו של דבר עסקתי בזה ואהבתי מאוד את העבודה שלי אבל
הנה, עובדה שעכשיו אני כן עוסקת בצילום פול טיים, אז כנראה שזה באמת הייעוד שלי.
איך את מרגישה כשאת
מצלמת?
תלוי מה אני מצלמת ומתי.
אם זה לפרוייקט אישי שלי
זה אחרת לגמרי מאשר אני מצלמת ללקוח או לאיזו כתבה למגזין.
בכל מקרה, בכל המקרים
אני מזכירה לעצמי להיות בראש פתוח ולא לשכוח שבסופו של דבר אני צריכה להיות
קריאטיבית
איזה חלום תרצי להגשים?
אני עובדת על קידום
פרוייקט הכביסה לכיוון של תערוכה ופרסום באחד מהמגזינים בארצות הברית.
הכל בשלבי
התהוות עדיין.
מאוד הייתי רוצה לראות את השם שלי ואת הצילומים שלי במגזינים כמו
Travel and leisure,
Conde Nast traveler, New York Times Magazine, New York Times Traveller
הייתי מאוד רוצה שמגזין
ישלח אותי למדינות כמו קובה, שנחאי, ברזיל והודו רק כדי שאוכל לצלם עוד כביסה
האם יש אמן/ית / סגנון
באמנות שאת חשה מושפעת ממנו במיוחד?
לא מישהו ספציפי, אבל
יש כמה travel photographers שאני בקשר איתם או שאני עוקבת אחרי
העבודות שלהם ולומדת מה הם צילמו, במה הם בחרו להתמקד,
למרות שרוב הזמן הבחירה
הסופית היא של העורך עצמו, אבל אני מעורה במה שהקולגות שלי מצלמים, וגם בפרוייקטים
האישיים שלהם, שהם יותר מעניינים מצילומים למגזינים.
את מי/מה/איפה היית
חולמת לצלם?
בתור צלמת ילדים- את
הילדים שיהיו לי
בתור צלמת של מקומות- אני
מאוד רוצה להגיע לקובה ולשנחאי.
האם יש לך זיכרון /
חוויה מרגשת במיוחד שקרו בעקבות או במהלך יום צילומים?
התחלתי שירות חדש שנקרא new
yorker for a day בו אני מצלמת תיירים שבאים לעיר באופן יותר אישי, אופנתי, עירוב של
בוק אופנה יחד עם לוקיישנים בניו יורק.
אני מקבלת הרבה תגובות חיוביות מאנשים, שאומרים
שזו חוויה שבהחלט שדרגה להם את הטיול ותרמה לבטחון העצמי שלהם.
אז זה תמיד כיף
לשמוע וזה גם משהו שמדרבן אותי בתור צלמת.
מאחר והצילום מהווה
עבורי דרך התקשרות עם אנשים, אני מכירה הרבה צלמים או אנשים דרך הצילום.
אני
משתדלת כמעט בכל מקום שאני מבקרת בו, להפגש עם צלם מקומי ולצלם ביחד.
הרבה פעמים
זה מאוד מצליח ואנחנו נשארים בקשר או עובדים על פרוייקטים משותפים.
הרבה חוויות
קרו לי בעקבות הצילום ובגלל הצילום.
הגעתי להרבה מקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם
בגלל שהייתה לי מצלמה ביד.
תודה רבה לסיון שבהחלט האירה את עיניי.
בקרוב פוסטים נוספים על צלמות אהובות ומוכשרות.
סיון הצילומים שלך הם סיפורים ואני מאוד מתחברת ואוהבת אותם...הם מסקרנים ולוקח זמן עד שקולטים את כל ההתרחשות.
השבמחקואיילת, כרגיל, הפוסטים שלך קסומים.
יפעת