נקודת מבט

כשהייתי בת 15 סבי נתן לי במתנה את המצלמה שלו.
אני חושבת שזו הייתה מצלמת אולימפוס.
בחנתי אותה.
הצצתי דרך העינית.
סובבתי את גלגל הפוקוס שבעדשה
ואח"כ את גלגל הצמצם.
צילמתי מקרוב.
ומרחוק.
עוד ועוד ועוד תמונות.
לקחתי את הפילם לחנות הפיתוח



והמתנתי

והמתנתי

והמתנתי.

ואז כעבור מספר ימים שנראו כמו נצח
אספתי את התמונות
והתאהבתי.

קניתי ספר שמלמד טכניקות בצילום.
למדתי את המושגים.
הלכתי לקורס אחד
ואז לעוד אחד
ומאז אני מצלמת.

אני לא מגדירה עצמי כצלמת מקצועית חלילה
אבל בהרבה מקרים אני מרגישה שהעין שלי היא בעצם עדשת מצלמה.
כאשר אני נתקלת במשהו/מישהו שמסקרן ומרתק אותי
אני פשוט מוכרחה לצלם.

למזלי היום יש אייפון אז אפשר לתפוס את הרגע יותר בקלות.
אבל גם כשאין אפשרות לצלם
אני מוצאת את עצמי עוצרת את הרגע
ממש מקפיאה אותו בזיכרון
כדי שאוכל לחזור אליו כשארצה.
ויש לי כמה וכמה רגעים כאלה.

רגעים עצובים
רגעים מרגשים
רגעים יפים
שחשוב לי להחזיק קרוב ללב.

בכל פעם שאני נתקלת בצילום מרגש
בעיתון, באינטרנט, בשלט פרסומת, במוזיאון
אני נעצרת ומדמיינת מי צילם את הרגע הזה
למה דווקא הרגע הזה?
מה הרגיש הצלם?
מה חשב על הצילום?

והכי אני אוהבת
להביט בצילומים של נשים צלמות
ולחוות את העולם דרך עיניהן.

לכן החלטתי לכתוב סדרת פוסטים שעוסקת כולה בצילום נשי.

צילום חי
צילום עוצמתי
צילום רגיש
צילום מצחיק
צילום בועט

פשוט
צילום
נשי.

בכל פוסט אציג צלמת שאני מעריכה ומתחברת לעבודתה.
בחרתי מספר צלמות כאשר כל אחת מביאה נקודת מבט אחרת.
כל אחת מעניינת וכישרונית בפני עצמה וכולן ביחד מרכיבות מבחינתי פסיפס מרהיב
של עולם הצילום.

מאחלת קריאה נעימה
ו...בואו ונצא לדרך!


*וזו תמונה שצילמה ענבל חברתי באיסטנבול

(זו אני...)


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...