27.6.12 / 4 תגובות

הדבקת אותי!

פעם כשהייתי צריכה ללמוד למבחן
הייתי מארגנת את כל החומר שבועיים מראש
בודקת שיש לי את כל הסיכומים
מתאמת עם חברה מקום ושעה מדויקים לפגישות שינון
מסדרת את המדגישים, בלוק הכתיבה והעטים בסדר מופתי
לוקחת אוויר
וצוללת לימים על גבי ימים של קריאה וסיכום וחוזר חלילה.

והיום?
היום אני מחפשת כל תירץ להבריז.
תאמינו לי שאני כבר לא מכירה את עצמי!
אבל בשקט בשקט...
שאף אחד לא ישמע...
אני די מחבבת את היצור החפפן שהגיח מתוך הבחורה הקפדנית שהייתי.

ואיך כל זה קשור לעניינינו?
אז ככה...
יש לי שני מבחנים גדולים בשבוע הבא.
הנוכחות שלי בשיעורים הייתה "ככה-ככה"
וגם כשהגעתי דאגתי להעסיק את עצמי במיליון עניינים.
כך שבחומר אני לא ממש שולטת.
ומה אני בוחרת לעשות במקום ללמוד?
נו, תשאלו...

אני בוחרת לברוח לנמל תל אביב
ולהתנסות בעולם שכולו צבע וכיף
(תודו שיותר שווה!)


באמת שהיו לי כוונות להישאר בבית
אבל הרגשתי שכאילו משהו שם בחוץ קורא לי.
התארגנתי בזריזות, נכנסתי לאוטו ונסעתי ישירות לסדנת הוואשי טייפ של איריס פוגל בן חמו
הלוא היא בעלת הבלוג המופלא
colourful way


לאחר שהזמנו לנו קפה
קיבלנו מאיריס הסבר מקיף על הפלא שנקרא וואשי טייפ
ובן רגע צללנו לעבודה.


על השולחן נחו להם
גלילים ועוד גלילים ועוד גלילים 
של נייר דבק צבעוני ומשמח.


הבחירה לא פשוטה אך למזלנו הכינה אותנו איריס שיהיו מספר תרגילים ולכן נוכל להתנסות בעוד ועוד צבעים ודוגמאות.
נשמנו לרווחה.



מדביקות במרץ
מצחקקות
כולן עם מין חיוך רגוע ומאושר
מרוח להן על הפנים.



כ"כ הרבה אפשרויות
ואין חוקים בכלל
רק לשבת ולהדביק עוד ועוד.


כל אחת והסגנון שלה 
כל אחת והאהבות שלה
מה עוד אפשר לבקש?


ואלה התוצרים שלי מהסדנה.
איזה כיף!
שווה מועד ב'
:)


הסדנה הסתיימה 
והשאירה טעם של עוד.
רציתי עוד קצת צבע
רק קצת...
אז הלכתי מספר צעדים לשוק המקורה בנמל
וקניתי לי כוס מיץ 
צבעוני ומתוק
בדיוק כמו הסדנה הנהדרת של איריס. 


מבט אחרון לים
ויאללה
עכשיו אין תירוצים!
יושבים ללמוד!

....מיד אחרי שאכתוב על הכל בבלוג 
(אויש...מה נהיה ממני???)
:) 




4.6.12 / 11 תגובות

במו ידיי

בכלל התכוונתי לבטל.
יש לי כ"כ הרבה דברים על הראש השבוע
כ"כ הרבה מטלות
סידורים
ארגונים
ריצות
שמה פתאום עכשיו...באמצע החיים...ככה סתם...
לשבת ולתפור (לתפור!!!) בוקר שלם?

אבל כבר היה 8 בבוקר ולא נעים...ולא יפה...
אז הגעתי.


רונית קיבלה את פנינו בחיוך רחב ובחיבוק 
(כי ככה עושים בפאריז...)
אני נכנסת בשקט, בהיסוס.
ובן רגע נגלה בפניי שולחן עמוס בכל טוב! 




כפתורים וסרטים ופיסות בדים בשלל צבעים ודוגמאות
גזורים בצורה של לבבות ומונחים זה על זה בסדר מופתי.

ומיד גם מוגשת לי כוס קפה עם מפית בדוגמת ריקמה
כיאה למלכה האם
הלוא היא רונית ברקאי.

ולא לשכוח גם מאפה מתוק שיעשה את הבוקר המפתיע הזה עוד יותר נעים.


לא מזמן כתבתי פוסט על מוצרים יפהפיים שרונית יוצרת בכישרון מופלא

ובשבוע שעבר נחו עיניי על מודעה שפרסמה רונית 
ובה היא מציעה סדנת יום קצרה 
שעוסקת כולה ביצירה של לב.
כך לפחות אני תרגמתי זאת.

בספונטניות
בלי לחשוב לרגע על השבוע המטורף שמחכה לי
נרשמתי. 


והנה אני כאן.
לוקחת אוויר ומטיילת בביתה המהפנט של רונית.
מיד מודיעה:
"אני מצלמת!"
ורונית מסכימה בחיוך.




והבית עמוס בכל טוב.
והכל מסודר
והכל כל כך לא מכאן.
כל כך 
אחר
ושונה
ומרגש
ומלהיב
ומסחרר





צנצנות
וקופסאות
וצלוחיות
וסלסלות
 ובהן מונחים אוצרות
כן, כן, אוצרות של ממש!





והמון עבודות מעשה ידיה של רונית.
שמספרות סיפור
על האדם שעבורו נוצרו.
רונית כמו מכירה את כולם
יוצרת עבורם 
באהבה גדולה
וברגישות מופלאה.



וכל הבית
לבבות
לבבות 
לבבות



ואנחנו מדברות
ומקשקשות
וצוחקות
ורונית מספרת על מקור חוטי הרקמה
והכבוד שהיא רוחשת למסורת עתיקת יומין זו.
והכבוד הזה
נגלה במלוא הדרו
בכל פינה ופינה
בביתה הקסום של רונית.







ואנחנו עומלות במרץ על הלבבות שלנו.
כל אחת והלב שלה
עבור האהובים שלה.
וכמה אהבה אנחנו מכניסות
בכל פעם שהמחט חודרת דרך הבד
ויוצאת חזרה מהצד השני.
בכל שזירת כפתור
בכל הנחת סרט.

והנה, רונית מציעה שנעשה הפסקת רענון
ומגישה אבטיח צונן ומתוק
וגבינה בולגרית.
מכניסה קצת מישראל בשיק פריזאי.


והתהליך כ"כ מהנה
ללא שום דבר שקבוע מראש
ללא תכנון
בלי מושג אנה פניי מועדות.




מתחילה עם שני לבבות גדולים
האחד מבד דמוי שק 
והשני עם פסים תכולים.
מניחה לב קטן
גוזרת פיסת בד פרחונית ומוסיפה גם אותה.
ואז סרט וטלאי משבצות קטן.




ובינתיים רונית רוקמת עבורי את שמו של יהונתן
שביקשתי מבעוד מועד
ברקמת איקסים עדינה
עם לב קטן בקצה.


והנה הלב שלי תופס צורה
ואני מכניסה בו את כל האהבה שיש בי
עבור יהונתן שלי.




ועוד ועוד פיסות בד מתחברות זו אל זו
וזה כל כל כך נכון
וכל כך יפה
ואני חשה שאני מרחפת
כמו סוג של מדיטציה נעימה ומשמחת.


וזה הלב שלי.
הלב.
שלי.