באופן ספונטני לחלוטין הגענו לנווה צדק
המכונית כאילו הסיעה את עצמה
וכיוונה עוד ועוד מערבה
וכמעט לפני שראינו את הים
היא עצרה בין הסמטאות הקטנות
והודיעה: "זהו, הגענו, תבלו!"
אז לא מתווכחים עם מכונית אדומה,מבריקה ומפוצצת בקסם אישי
ירדנו
באופן ספונטני לחלוטין שלפתי את האייפון (החדש דנדש שלי!)
(כי לא הבאתי מצלמה...כי שום דבר לא היה מתוכנן)
והתחלתי לצלם במרץ.
כאילו פעל עליי איזה שהוא כוח חזק ממני בהרבה
אז זרמנו
אני עם האייפון ואמא שלי לפניי
כל פעם נעצרת ומתבוננת בנקודה אחרת
המכונית כאילו הסיעה את עצמה
וכיוונה עוד ועוד מערבה
וכמעט לפני שראינו את הים
היא עצרה בין הסמטאות הקטנות
והודיעה: "זהו, הגענו, תבלו!"
אז לא מתווכחים עם מכונית אדומה,מבריקה ומפוצצת בקסם אישי
ירדנו
באופן ספונטני לחלוטין שלפתי את האייפון (החדש דנדש שלי!)
(כי לא הבאתי מצלמה...כי שום דבר לא היה מתוכנן)
והתחלתי לצלם במרץ.
כאילו פעל עליי איזה שהוא כוח חזק ממני בהרבה
אז זרמנו
אני עם האייפון ואמא שלי לפניי
כל פעם נעצרת ומתבוננת בנקודה אחרת
עברנו בסמטאות
הצצנו בחלונות הראווה
ספגנו את קרני השמש הנעימות.
חצינו את הרחבה השקטה מול מרכז סוזן דלל
וחלפנו על פני קפה סוזאנה הנהדר
הפעם לא נשב כאן
(למרות שיש לו מקום חם חם בלבבנו)
הגענו לDALLAL
ביסטרו נעים
חמים
מואר
ומעוצב למשעי
פרטי ריהוט וינטאג'
מעטרים את המקום
צוות אדיב ונעים
וארוחת בוקר טעימה מאד
היו הרקע לשיחת אם ובת
אנחנו אוהבות לקשקש
לשתף
לתהות
ויש סברה שכמעט בכל בית קפה זולגות גם כמה דמעות
כאלה אנחנו, מהסוג הרגיש
המשכנו למתחם התחנה
למתחם עצמו אני פחות מתחברת
קצת נקי לי ומסודר לי מידי
אבל אילו חנויות!...
אפילו פגשנו את מיקה שדה (הבת של דורית שדה המוכשרת)
סופסוף יצא לי להגיע לחנות של SOFI
אחרי שאני עוקבת באדיקות אחרי עדכונים
על המקום הזה דרך בלוגים למיניהם
(במיוחד הבלוג הנפלא של קרן שביט:
טוב ויפה- http://www.karen-shavit.blogspot.com/)
איזה יופי! כמה צבעים!
הכל שמח, חכם ופשוט כל כך!
חוויה של מקום
חזרנו לשכונת נווה צדק
וכמו שקרה לאורך כל היום
הובילה אותנו הרוח
לארץ הפלאות
חנות העיצוב
המושחתת, המענגת והרומנטית
"גבריאל"
גילוי נאות:
בעברי מלצרתי במסעדת "גבריאל"
היפהפיה ששכנה ברחוב מונטיפיורי בתל אביב
במשך כמעט שנתיים נכנסתי יום יום למסעדה בעיצובו של רובי ישראלי
והתמוגגתי
הכישרון של האיש בלתי יתואר
הוא יודע לאתר פריטים חד פעמיים ונהדרים
ואז לארגן אותם יחד כאילו הופרדו בלידתם
החללים שהוא יוצר
הם לא מקומיים בעליל
עם ניחוח שנות ה-20 העליזות
אפשר להעביר שם כמה שעות טובות
ולפנטז על ריקודי צ'רלסטון, תסרוקות קצרצרות ושמלות עטורות חרוזים מנצנצים
*ועל הדרך גם אמליץ על הסרט
"חצות בפאריז" של וודי אלן
מהנה, קליל ו"חלומי"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה